דמיינו לעצמכם שנולדתם עם תעודת אחריות.
לא אחריות על ״הייצור שלכם״, אלא אחריות שלכם כלפי העולם. ובתעודה הזו רשום שאתם אחראים על עצמכם, על סביבתכם, ועל כל מה שקורה בעולם. כל מה שקורה, טוב או רע, עליכם.
הבוקר מתחיל, ואתם מתעוררים ליום חדש. אתם מביטים מהחלון ורואים שהשמש לא יצאה. פתאום המים בברז לא זורמים, ובכבישים, אנשים נוהגים כמו משוגעים. מה אתם עושים? אתם עומדים מול כל אלו ואומרים – זה באחריותי. לא משנה שאין לכם שום מגע ישיר או מעורבות ישירה באף אחד מהאירועים, אתם לוקחים אחריות על הכל. כאילו אתם הייתם המחליטים והמעצבים של המצב.
כשאתם פוגעים במישהו, בטעות או בכוונה, אתם אומרים לעצמכם – זה באחריותי. כשאתם רואים חתול נדרס בטעות בכביש ואפילו כשאתם נהיים חולים, אתם לא מפנים אצבע מאשימה, אלא אומרים בקול – באחריותי.
בעולם כזה, כל מילות האשמה כמו "בגללי" או "בגללם" מתחלפות במילים "באחריותי" ו-"באחריותם".
לא עוד העברת אחריות על מישהו אחר, לא עוד כעס על אחרים או ולא התקרבנות של למה זה קרה דווקא לי. עולם ללא אשמה. איש לא משתמש בה, לא מאמין בה, ולא מרגיש אותה. במקום זאת, כל מה שנשאר הוא רגש טהור של אחריות, שהופך כל צעד בחייכם לשקול, אמפטי ומחויב.
דמיינו מה זה היה עושה לנו. כשהיינו רואים משהו לא תקין לא היינו שואלים "מי עשה את זה?״. אלא מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב. דמיינו שהמילה אחריות הייתה קלה כמו נוצה ולא היינו מרגישים את כל כובד משקלה העצום. פשוט כי היינו יודעים שהיא מביאה לנו בחזרה את הבטחון שאפשר לסמוך אחד על השני, תמיד.
גם אם לא נוכל להפוך את האחריות לנוצה הקלה שנחה על כתפינו תמיד יש בה יותר ממה שרואים. אם אתם מתמודדים עם משבר או עם קושי. אם דברים קרו בחייכם ללא בחירה וללא הסכמה. בכל רגע שאתם יכולים נסו להחזיר לעצמכם את השליטה ואת האחריות על מה שקורה. אחריות לא מבטלת את הסיבות, הנסיבות והאנשים שגרמו לכם לכאב, היא רק מאפשרת לכם לחזור להגה של החיים ובזמן הנסיעה לדאוג שחיים אחרים מוגנים ובטוחים בסביבתכם.