מרחפים בתוך יקום ענק וכל פעם עושים זום אין קטן כדי להתקרב לעצמכם. בדרך אתם עוברים כל כך הרבה שכבות, גלקסיות, כוכבים, ספירות, ערים, ורק אז מגיעים לאיש הקטן שהוא אתם. כל הדרך הזאת אליכם ארוכה, אתם חוצים לא רק חלל אלא גם זמן במספר נגיעות. אתם שואלים איך בתוך כל היקום הענק הזה יכולה להיות לי שליטה על משהו? החיים שלי תלויים בזה שכל כך הרבה מערכות שמחזיקות חיים יעבדו ויתפקדו יחד באופן מושלם! אבל לא באמת, בימים הטובים אתם לא שואלים שום דבר.
עד שמגיעה תקופה פחות טובה, של עצבות, של קושי, של חרדה ושל נדודי שינה. בכל פעם שאתם עושים זום אין פנימה אתם לא מצליחים למצוא את האיש הקטן על המפה.
זה קורה, כי בזמנים של משברים רגשיים, אנחנו נאלצים לעשות את הדרך ההפוכה. מהאיש הכי קטן על המפה אנחנו צריכים לצאת החוצה לעולם הגדול. בלי מפה ובלי תוכנית.
ואז אנחנו מרגישים אבודים ולא יודעים ממה להתחיל. הכל מרגיש כאוטי ולא ברור לנו מה המטרה. מה שאתם לא יודעים הוא שהרגע הזה הוא הרגע הכי חשוב בחייכם. כן, הרגע הזה שבו משהו נשבר, לא עובד, לא מסתדר לא מרגיש טוב – הוא הרגע החשוב ביותר בחייכם!
למה? כי אין שום טכנולוגיה שיכולה לעשות במקומכם את המסע מבפנים החוצה חוץ הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בעולם שנקראת – אתם.
אז במקום לברוח מהקושי, לחפש כל דרך כדי להרגיש טוב, תתנו לו להיות. הרפו מהניסיון לחזור למבט העל, הכל יכול, כרגע הוא חסום בפניכם.
אז במקום לעשות זום אין על המפה ולהמשיך לחפש את האיש הקטן שהלך לאיבוד, עשו זום אין לקושי. תתנו לו להיות. דברו איתו ונסו לשמוע למה הוא כאן. ואז כשתתנו לרגשות השליליים פשוט להיות חלק מהחיים שלכם לא תאמינו מה יקרה. כשתחזרו למפה תגלו שאתם כבר לא האיש הקטן, אלא המפה עצמה. ושכל הדרכים פתוחות בפניכם להסתובבות.