- אתם תופסים את עצמכם כאנשים עם בעיית שינה
- בכל פעם שהמילה שינה עולה בשיחה, אתם שם עם הערה צינית על עצמכם
- אתם מרגישים ש״ניסיתם הכל״
- ״כולם״ כבר יודעים שאתם לא ישנים בלילות
- תכלס אתם לא ישנים בכלל
לא ברור מה המנגנון שעומד מאחורי המחשבות האלה, אבל אנשים המתמודדים עם נדודי שינה, נוטים למידה מסוימת של רומנטיזציה. הם הופכים את עצמם למעין קדושים מעונים ודואגים לכך שהסביבה שלהם תתייחס אליהם בהתאם.
בדרך כלל זה מתחיל ממצוקה שלא מצליחה להפתר וממשיך להתמודדות שלא מובילה לתוצאות. אי שם בדרך, מתגבשות תפיסות שעם הזמן הופכות לחלק מהזהות. אי אפשר להגיד שמישהו בוחר לסבול מנדודי שינה, אבל משהו בהתמודדות עם הבעיה הספציפית הזאת גורם לאנשים לדבוק ברעיונות על עצמם שהם לא תמיד נכונים.
למשל, מטפלים התנהגותיים יעידו על כך שאנשים המתמודדים עם נדודי שינה בטוחים שהם בכלל לא ישנים. אבל, כשהם ישאלו את בני הזוג של אותם המתמודדים, לרוב התשובה תהיה שונה. כי רוב האנשים ישנים אישזהו פרק זמן במהלך הלילה, גם אם לא את כולו, אבל שוכחים מזה בבוקר.
או למשל, הרבה אנשים ישכחו שהיה אירוע רגשי קשה שהוביל למשבר שינה ושהשינה שלהם השתבשה כתוצאה ממנו.
זה נשמע אולי שולי ואפילו חסר משמעות ביחס לתוצאה הסופית – נדודי שינה, אבל המידע הזה דווקא מאוד חשוב. כי כשאנשים מפסיקים לישון, הם לרוב יחשבו את המחשבות הכי איומות וישכחו שהסיבה האמיתית היא מתח נפשי.
וכך אנשים שלא ישנים טוב, הופכים את עצמם למעין ״הזומבי״ של המשפחה, ולא מרפים בקלות מהסטטוס המפוקפק. לאט לאט עם הזמן, הם מתחילים להינות מזכויות יתר של אנשים שלא ישנים בלילות, עייפים יותר מאחרים, ממוקדים פחות וחסרי אנרגיה לעשות דברים. זהו שלב בעייתי למדיי, כי באופן אבסורדי דווקא ההשתתפות בחיים וביום יום היא זאת שעוזרת לנו לישון הרבה יותר טוב.
אז אם גם אתם פיתחתם תפיסות מסוימות לגבי השינה שלכם ואולי באופן לא מכוון הפכתם את עצמכם למעט מסכנים יותר מאחרים, תשאלו את עצמכם האם התפיסות האלה עוזרות לכם באיזשהי דרך לישון יותר טוב? או שאולי הגיע הזמן להתחיל לשנות את צורת החשיבה.